פסק-דין בתיק ע"א 50403-06-12

1.         זהו ערעור ברשות על החלטת כב' השופטת ג'ני טנוס מיום 21.05.2012, שניתנה במסגרת הפ"ב 46971-02-11 ות"א 53024-02-11, לקבל את בקשת המשיבים ולבטל את פסק הבורר, עו"ד אליאס פרח, שניתן ביום 02.07.2010, בתנאים שקבעה.

2.         המערערים בתיק זה הגישו תביעה כספית ע"ס 535,000 ש"ח נגד המשיבים בבית משפט השלום בעכו. בהסכמת הצדדים, התיק הועבר בשנת 2004 (כנראה) לבורר מוסכם, עו"ד אליאס פרח (להלן: " הבורר"). והתנהל בפניו משך תקופה של כשבע שנים.   

3.         כעולה מהחלטת השופט זיאד סאלח מיום 24.1.07, משהועבר התיק לבוררות בשנת 2004, הבורר חייב את הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית, ולאחריהם קבע דיון הוכחות ליום 8.4.05. המשיבים לא התייצבו, והבורר נאלץ לדחות את הדיון למועד אחר תוך חיוב המשיבים בהוצאות. ביום 17.4.05 התקיים דיון, במעמד שני הצדדים, בו העידה עדה מטעם המשיבים, וכן העיד המשיב 4 עדות חלקית. המשך שמיעת הראיות נדחה ליום 25.4.05, אך חצי שעה לפני המועד, נתקבל  הודעת המשיבים בדבר מחלתו של המשיב 4. הבורר דחה את הדיון עקב כך ליום 18.7.05. ביום 18.7.05 התייצבו המערערים, אך המשיבים לא התייצבו, בטענה שלפי שיחה טלפונית עם הבורר הבין ב"כ המשיבים שהדיון ידחה. הבורר קבע שלא כך היה וכי הבהיר לב"כ המשיבים, שאין מקום לדחות את הדיון וכי על המשיבים להתייצב לישיבה. בהעדר התייצבות, נתן הבורר פסק בוררות שבו חייב את המשיבים בסכומים שונים בהיקף נוינמלי של 470,000 ש"ח. בית משפט השלום קבע בהחלטתו, שלא היה הסכמה לדחיית הדיון מצד הבורר או מצד המערערים, והיה "מחדל לא מועט" מצד המשיבים, "שנעשה לא פעם אחת בכך שלא התייצבו להמשך דיונים בפני הבורר". אף על פי כן, ביטל את פסק הבוררות והחזיר את הדיון לבורר, בכפוף לתשלום הוצאות לבורר ולמשיבים בסך 6,000 ש"ח והפקדת בטוחה.

4.         הצדדים חזרו איפוא לבורר, אך זאת, אחר "מסע של ערעורים ובקשות שונות ומשונות מטעם המשיבים בערכאת הערעור לגבי גובה סכום העירבון ולגבי הפקדון אשר על המשיבים כאן להפקיד כעירבון", כטענת המערערים. אני מבין שהכוונה  להליכים במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום מיום 24.1.07. בסופו של דבר, לאחר כ- 3 שנים, הוחזר התיק לבורר, והוא קבע ישיבה לשמיעת הצדדים ליום 4.12.09, לפי הודעה מוסכמת מטעם הצדדים.

5.         למרות שהדיון נקבע לפי הודעה משותפת ומותאמת של שני הצדדים, לפני מועד הדיון הגיש ב"כ המשיבם לבורר בקשה לדחות את הדיון מיום 4.12.09 ליום 13.12.09, שעה 16.00, בטענה שלא קיבל זימון לדיון. הבורר נעתר לבקשה, למרות שטעמיה לא הצדיקו קבלת הבקשה, ודחה את הדיון ליום 13.12.09, כבקשת ב"כ המשיבים.

6.         ביום 10.12.09 פנה ב"כ המשיבים לבורר וביקש לדחות את ישיבת 13.12.09, שעה 16.00, שנקבעה במועד זה לבקשתו, בטענה שבאותו יום קבועים לו שני דיונים בתיקים אחרים. גם הפעם נעתר הבורר לבקשה ודחה את הדיון ליום 17.12.09. ביום 17.12.09 לא התקיימה ישיבה עקב מחלת ב"כ המשיבים ולבקשתו.

7.         ביום 20.2.09 פנה ב"כ המערערים בכתב לב"כ המשיבים, והציא תאריכים מוסכמים להמשך הבוררות בפני הבורר בחודש דצמבר 2009. ב"כ השיב שאינו יכול לקיים ישיבה בחודש דצמבר, אלא רק בינואר 2010. בהתאם לכך פנה ב"כ המערערים ובורר וביקשו לקבוע מועדים בינואר 2010. הבורר קבע שני מועדים, ליום 15.1.10 בבוקר וליום 17.1.10 משעה 16.00. ב"כ המשיבים ביקש לדחות את שני המועדים, הואיל והוא מוזמן לבית המשפט העליון ביום 17.1.10. הבורר נעתר לבקשה, וקבע ישיבה ליום 7.2.10.

8.         למרות ששני הצדדים התייצבו סוף סוף לישיבת יום 7.2.10, לא התקיים דיון באותו יום, וזאת משום שבפתח הישיבה ביקש ב"כ המשיבים מהבורר לפסול עצמו מלהמשיך בהליכי הבוררות. למרות שהישיבה נקבע  לשמיעת ראיות, הפסיק הבורר את הדיון, ואיפשר לב"כ המשיבים להגיש בקשה מסודרת בכתב לפסילתו, בתוך 30 יום, דהיינו עד 9.3.10. רק ביום 22.3.10 הגיש ב"כ המשיבים את בקשתו. ביום 22.4.10 נתן הבורר החלטה מנומקת הדוחה את הבקשה לפסילתו. בתגובה הודיע ב"כ המשיבים למערערים ולבורר ביום 25.4.10, שטרם החליט אם יגיש בקשה לבית המשפט להעביר את הבורר מתפקידו.

9.         משלא נודע על הגשת הבקשה, נקבע דיון חדש בפני הבורר ליום 18.6.10, והוא הודע לצדדים. ב"כ המשיבים ביקש לדחות את הדיון מן הטעם שנקבע לו באותו יום קורס נהיגה מונעת ולכן ייבצר ממנו להופיע. ב"כ המשיבים התבקש על ידי הבורר להמציא את העתק הזימון לקורס, ללא תגובה מטעם ב"כ המשיבים. למרות זאת, לפנים משורת הדין, בהחלטה מיום 14.6.10, דחה הבורר את הדיון ליום 2.7.10 שעה 9.30, והודיע על כך לב"כ הצדדים.

10.        ב"כ המשיבים והמשיבים עצמם לא התייצבו לישיבה שנקבעה ליום 2.7.10. בשעה 10.30 דיבר ב"כ המערערים עם ב"כ המשיבים, ושמע ממנו שהוא לא יודע על הדיון, וכי הוא חולה מזה מספר ימים וביקש לדחות את הדיון. עוד טען, שהגיש בקשה לבית המשפט להעביר את הבורר מתפקידו, שעליה לא ידעו ב"כ המבערערים והבורר. הבורר החליט לדון בבוררות בהעדר המשיבים, ונתן פסק בוררות חדש המקבל את התביעה נגד המשיבים.

11.        המשיבים ביקשו מהבורר לבטל את פסק הבורר, ולאחר קבלת תשובת המערערים, דחה הבורר את בקשת הביטול ביום 10.01.2011 (נספח מ/10). המערערים הגישו לבית משפט השלום בעכו בקשה לאישור הפסק, במסגרת ת"א 53024-02-11, בעוד המשיבים מצדם הגישו בקשה לביטול הפסק. בהסכמת הצדדים, הדיונים אוחדו, ונשמעו ביום 11.07.2011, בפני כבוד השופטת ג'ני טנוס (נספח מ/14). ביום 21.05.2012 ניתנה החלטת השופטת, נשוא הערעור, לקבל את בקשת המשיבים לביטול הפסק, כנגד תשלום הוצאות בסך 6,000 ש"ח לטובת המערערים. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור וניתנה רשות ערעור.

12.        לטענת המערערים, לאורך כל הליך הבוררות, דיונים רבים נדחו באמתלות שונות של המשיבים, חרף העובדה שנקבעו בתיאום מראש עמם. פסק הבוררות שבוטל בבית המשפט קמא הינו הפסק השני שניתן בהעדר התייצבות המשיבים. הפסק הראשון (שניתן ביום 22.12.2005), בוטל על-ידי בית משפט השלום ביום 24.01.2007, על מנת לאפשר למשיבים הזדמנות להביא את כל ראיותיהם בפני הבורר (ראו נספח מ2). ואולם, גם לאחר שהתיק הוחזר לבורר, לטענת המערערים, המשיכו המשיבים להימנע מהתייצבות לדיונים, וביקשו דחיות רבות ונשנות. בנסיבות אלה, לא היה זה ראוי לטענתם לבטל את פסק הבוררות, ולחילופין, היה על בית המשפט להתנות את הביטול בפסיקת הוצאות גבוהה הרבה יותר, שתשקף את העובדה שעד היום אין המשיבים מקיימים דיונים בבוררות. 

13.        המשיבים תומכים בהחלטת בית משפט השלום לבטל את פסק הבוררות בתנאים שקבעה, בהסתמך על הטענות בדבר מחלתו של ב"כ המשיבים, אי ידיעתו על הדיון עקב כשל ניהולי במשרדו, וקיום בקשה תלויה ועומדת להעביר את הבורר מתפקידו.  

14.        כפי שקבע בית משפט השלום בצדק, הבורר לא היה מודע לכך שבסופו של דבר הגיש ב"כ המשיבים בקשה להעברתו מתפקידו, וב"כ המשיבים לא הודיע על כך לבורר. לא נפל איפוא פגם בכך שהבורר המשיך, או ניסה להמשיך, בהליכי הבוררות, מה עוד שהבקשה להעברת הבורר מתפקידו נדחתה.

15.        ב"כ המשיבים מיקד את טיעוניו בכך שהישיבה של יום 2.7.10 היתה צריכה להידחות, תוך ניתוק משרשרת הישיבות הקודמות שנידחו לבקשתו או עקב התנהלותו. גם בית משפט השלום הלך באותה דרך. ב"כ המשיבים נשאל על כך בעת הדיון בערעור, וענה בעמ' 9, בין היתר, "אני לא חושב שהיום צריך להתעלם מסיבת אי הופעתנו לדיון ביום 2.7.10 ולא לבטל את פסק הדין רק משום שדיונים לפני כן נידחו לפי בקשתנו, משום סיבות שנמצאו מוצדקות". פסק הבורר לעומת זאת, שם דגש על השתלשלות הענינים הכוללת, ולא רק על הסיבה לדחיית הישיבה האחרונה. 

16.        הבורר קבע את הדיון ליום 02.07.2010 לבקשת המשיבים, וקבלת הזימון למועד זה אושרה על-ידי המשיבים, כך שיש לדחות את הטענה שהמשיבים לא זומנו לדיון. בית המשפט קמא דן בשתי הטענות הנוספות של ב"כ המשיבים, האחת בדבר מצב בריאותו הלקוי, והאחר בדבר הכשל בכך שמזכירתו לא הודיעה לו יום קודם לכן על הדיון עקב העדרותה מהמשרד. בית המשפט קבע, ובצדק, שהתנהלותו המשרדית הלקויה של עורך הדין, אינה מצדיקה אי הופעה לדיון. בין אם המזכירה מזכירה לעורך הדין ובין אם אינה מזכירה, בין אם המזכירה מגיעה לעבודה כדי להזכיר ובין אם אינה מגיעה לעבודה, על עורך הדין לנהל את יומנו ולהופיע לדיונים שקיבל זימון אליהם. כמו כן, קבע בית המשפט קמא, שאף שלא הוגש תיעוד רפואי בדבר מחלתו של ב"כ המשיבים, הרי יש אינדיקציה לכך שאכן היה חולה מזה מספר ימים, על פי תצהירו שעליו לא נחקר. למרות זאת, קבע בית המשפט קמא, ושוב בצדק, שהיה על עורך הדיון החולה מזה כמה ימים להגיש בקשה לדחיית הדיון טרם מועדו. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט קמא, ש"אי הופעת ב"כ המבקשים (המשיבים כאן) לישיבת 2/7/10, מבלי שטרח לדווח על כך מראש לבורר ולצד השני, היא בגדר מחדל ואף גובלת בזלזול מה כלפיהם".

17.        למרות קביעתה בדבר חולשת הסיבה לאי הופעת המשיבים לדיון, קיבלה השופטת המלומדת את הבקשה לביטול פסק הבוררות, מן הטעם שיש לשקול גם את סיכויי הצלחת המשיבים, שהעלו טענות מפורטות ש"אין לומר לגביהן כי הן משוללות יסוד או מופרכות על פניהן". מבלי לקבוע שמבחן שיש לשקול הוא האם הטענות משוללות יסוד או מופרכות על פניהן, או שהמבחן הוא אחר, כגון האם יש לטענות סיכוי טוב להתקבל, אין ספק שגם בערעור, כמו בפני בית המשפט קמא, לא התמודדו המערערים עם הטענות של המשיבים לגופו של ענין.    

18.        לטענת המערערים, המשיבים לא הצביעו על קיומו של אף אחד מתנאי סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. לטענתם, יש לתת משקל גם לקיומו של סעיף 26(א), הקובע שבית המשפט רשאי שלא לבטל פסק בורר, גם בהתקיים עילות סעיף 24 לחוק, במידה ולא נגרם עיוות דין. אני דוחה טענה זו. סעיף 26(א) לחוק נועד לתת לבית המשפט שיקול דעת בבואו לדון בבקשה לביטול פסק בוררות. אולם, משמצא בית המשפט כי מתקיימת עילה מסעיף 24 לחוק, וכי ראוי לבטל את פסק הבוררות, אין חשיבות לכך שבמצבים מסוימים, החוק מאפשר לו גם לא לבטל. 

19.        המערערים טוענים כי הבסיס לביטול הפסק על-ידי בית המשפט היה כי המשיבים לא מיצו את יומם בפני הבורר, אולם תיק הבוררות מתנהל תקופה ארוכה ביותר, בה בהחלט היו למשיבים הזדמנויות רבות שנמנעו מלנצל. אכן, צודקים המערערים בכך שיש להשקיף על הליך הובררות המתנהל מזה כעשר שנים מבלי שהגיע לשמיעת ראיות ממצה, במבט על. המשיבים ביטלו דיונים חזור ושוב, בתדירות המזלזלת ומנצלת לרעה את הליכי הבוררות שאליהם הופנו בהסכמה. ב"כ המשיבים טוען שהסיבות היו מוצדקות, אבל הבורר נעתר פעמים רבות לבקשות דחייה של המשיבים, לא משום שהיו מוצדקות אלא לפנים משורת הדין, דהיינו תוך סטייה מן הדין לטובת המשיבים ונגד האינטרס של המערערים. בהחלטת ביטול פסק הבורר הראשון, ציין השופט סלאח כי אין ספק שהמשיבים גורמים למערערים לפגיעה בזכויותיהם עקב אי התייצבותם לדיונים שנקבעו.  בית המשפט קיבל את עמדת הבורר, שלא היתה הצדקה לאי ההתייצבות, אך ביטל את פסק הבורר כנגד תשלום הוצאות והפקדת בטוחה. גם השופטת טנוס שדנה בביטול פסק הבורר בגלגול השני, סברה שלא היה צריך לדחות את הדיון, אך ביטלה את הפסק כנגד תשלום הוצאות.